את רוצה להיות בדיון הבא?

ראיתי את המצגת שלי על המסך בחדר הישיבות.

דרך הזכוכית.

הייתי בדרך למטבח כשזיהיתי את התרשים שעבדתי עליו עד שמונה בערב. ראש הצוות שלי הציג, ומסביב לשולחן ישבו מנהל הפיתוח, שתי מנהלות מוצר ועוד כמה אנשים.

זאת הייתה המערכת שהכרתי הכי טוב בחברה. שנתיים של פיתוח, תקלות, החלטות, ו״רגע, תשאלו אותה לפני שאתם נוגעים בזה״.

אבל לדיון על ההמשך שלה, לא הזמינו אותי.

למחרת, דנה מהפרודקט עצרה ליד השולחן שלי.

״למה לא היית אתמול?״

״לא הייתי בזימון. איך היה?״

״נתקענו על כמה שאלות. אמרנו שצריך לבדוק איתך.״

״כבר קיבלתי אותן. חבל, היינו יכולות לסגור את זה שם.״

״את רוצה להיות בדיון הבא?״

״כן. יש לי גם הצעה לגבי ההמשך.״

כעבור שעה הגיע זימון. מתחתיו הייתה התכתבות קצרה על המשתתפים.

דנה כתבה: ״תוסיפי אותה לזימון, היא הובילה את העבודה. חשוב שתהיה בדיון.״

לישיבה הגעתי עם שלושה שקפים והצעה לשינוי בתוכנית.

השולחן היה מלא. דנה דחפה קצת את הכיסאות לצדדים, כך שייכנס עוד כיסא.

״בואי, יש מקום.״

כשמנהל הפיתוח שאל על לוחות הזמנים, פתחתי את התרשים.

״יש פה תלות שצריך להביא בחשבון לפני שסוגרים תאריך.״

כעבור כמה דקות כבר עמדתי ליד הלוח. בדקנו שתי אפשרויות, התווכחנו על אחת, ויצאנו עם תוכנית קצת אחרת.

אחרי הישיבה ירדנו יחד במעלית.

״טוב שהוספת אותי,״ אמרתי.

״כבר כמה ישיבות אני שומעת ‘צריך לשאול אותה’,״ דנה ענתה. ״הגיע הזמן שתהיי שם.״

בהמשך הגיעו עוד זימונים. הכרתי אנשים שעבדתי איתם עד אז רק דרך מישהו אחר. כשעלה פרויקט חדש, ביקשתי להוביל אותו.

בשבוע שעבר ביקשתי ממפתחת מהצוות נתונים למצגת להנהלה.

״אשלח עד הערב,״ אמרה. ״ואם יהיו שאלות אחרי, תגידי לי.״

״את רוצה להיות בדיון הבא?״