פרק 8: כשהעתיד המקצועי בסימן שאלה גדול
- Women in Tech IL - נשים בהייטק
- לפני 13 שעות
- זמן קריאה 1 דקות
אני כבר לא פותחת חדשות בהתלהבות.
כל כותרת מרגישה כמו עוד אזהרה. עוד מקצוע שנעלם. עוד חברה שמפטרת. עוד מישהו שמסביר שבעוד כמה שנים כולנו נעבוד אחרת. בהתחלה עוד ניסיתי להבין. היום אני בעיקר סופרת כמה פעמים ביום אני שואלת את עצמי אם גם אני הבאה בתור.
אני לא מהאנשים שרודפים אחרי כל טכנולוגיה חדשה. אני מפתחת. במשך שנים בניתי לעצמי מקצוע, ניסיון וביטחון. למדתי לפתור בעיות, לכתוב קוד, להבין מערכות מורכבות. זה היה המקום שלי.
ופתאום הוא כבר לא בטוח.
אומרים שהעתיד שייך למי שיידע להסתגל. אז אני מנסה. משתמשת בכלים חדשים, לומדת, מתנסה. אבל עמוק בפנים עולה מחשבה שאי אפשר להשתיק: ואם גם זה לא יספיק? אם עד שאסיים ללמוד, כבר יגיע הכלי הבא שיכתוב את הקוד טוב יותר, מהר יותר, ובלי להתעייף?
אני שמה לב שהפחד כבר מחלחל גם לדברים הקטנים. אני מהססת לפני כל הוצאה שלא חייבת. דוחה החלטות. חושבת פעמיים על כל התחייבות. לא כי משהו כבר קרה, אלא כי אני מרגישה שאני חייבת להיות מוכנה לרגע שבו זה יקרה.
הכי קשה זו התחושה שאף אחד לא באמת יודע מה להגיד. כולם זורקים סיסמאות. "תמציאי את עצמך מחדש." "תלמדי AI." "תפתחי עסק."
אבל אף אחד לא עונה על השאלה שבאמת יושבת לי בלב.
אני לא מחפשת הבטחה שהכול יהיה בסדר.
אני רק רוצה להרגיש שיש עדיין מקום בשבילי.
תגובות